אני זוכר את המקום, הזמן והאנשים שהיו איתי ברגע הראשון שנחשפתי בפעם הראשונה לג'אגלינג.
זה היה בפורים אצל סבתא שלי כשבן דוד שלי הראה לי איך הוא מקפיץ שלושה כדורים, הוא לא עשה שום תרגיל מיוחד אבל פשוט התייחסתי אליו כאל קוסם מדהים שעושה את הדבר הכי יפה שראיתי.
אחרי רגע הוא הושיט לי את הכדורים והורה לי "עכשיו תורך" לא האמנתי שגם אני יכול להיות כמו הבן דוד המגניב הגדול שלי ולעשות
את ה-"קסם" הזה.
התחלתי להתאמן ולראות כי טוב... האימונים השתלמו והצלחתי יותר ויותר להקפיץ ולעשות תרגילים ולהפוך ל"בן דוד" בעצמי, לזה שמסתכלים עליו בהשראה, בין אם זה בלשמח ילדים שצריכים רגע של הפסקה בתוך כל הקושי שסובב אותנו בימים אלו, ילדים שאני מדריך בטבע במקצוע הרשמי שלי כמדריך טיולים ואפילו סתם על הדרך עם ילדים משועממים שמחפשים תעסוקה בתור הארוך של הקופת חולים.
בכל זמן ובכל מקום אפשר למצוא שלושה פריטים רנדומליים ופשוט להקפיץ אותם.
בכל יומולדת אני עובר במקומות רבים ונותן רגע של חיוך, של אושר והזכות הכי גדולה בעיניי זה לגרום לילדים להיות מרותקים אליי גם בתקופה הזאת שמסך קטן שואב את כל התשומת לב שלהם, אני רואה אותם ובעיקר רואה את ההרגשה שזה נותן להם.י
